מאת: אורי שמיר - עורך האתר
אין ספק שלאצטדיון ר"ג, שאירח השבוע את משחקי חצאי גמר גביע המדינה ב-6 שנתונים, יש מקום נכבד במורשת של הכדורגל הישראלי. הרבה מאוד רגעים מרגשים ומכוננים נרשמו על כר הדשא של האצטדיון במשך עשרות שנות פעילותו ברמת הנבחרת הלאומית, הנבחרת הצעירה, קבוצות שהניפו בו גביעי מדינה וצלחות אליפות לעיני רבבות אוהדים, אך יחד עם כל הכבוד וההערכה למקומו בנוף ההיסטורי של הכדורגל הישראלי, עוד הרבה לפני עידן היכלי הכדורגל שנכנסו לחיינו בעשור האחרון, האצטדיון מעולם לא נחשב לאהוב על אוהדי הכדורגל בארץ. הריחוק של היציעים מהמגרש, הזוויות הרבות במגרש שאינן נוחות לצפייה במשחק, גרמו לרבים לקטר ולקנטר עליו. בשונה מאצטדיונים מיושנים ולא מפנקים, שהותירו אצל אוהדים רבים ערגה מימים יפים אחרים בנוף הכדורגל הישראלים - אצטדיונים כמו ימק"א בירושלים, "הקופסה" בנתניה וקרית אליעזר בחיפה, אצטדיון ר"ג כאצטדיון לא הותיר חותם בהרבה לבבות.
לא בכדי, מכבי ת"א, שאירחה בו את משחקיה מאמצע שנות ה-80, עזבה בשנת 2000 את האצטדיון אחרי כ-13 עונות אירוח ועברה לארח את משחקיה באצטדיון בלומפילד, שהכיל שליש מכמות מקומות הישיבה של אצטדיון ר"ג. למרות שלא היה היצע גדול של אצטדיונים ושידורים ישירים, מכבי ת"א הייתה מתקשה למשוך את ההמונים למשחקיה באצטדיון ר"ג. המעבר לבלומפילד בעונת 95-96, עזר לה להביא קהל גדול יותר וגם לזכות בדאבל, אך לאחר מכן חזרה לארבע עונות שחונות באצטדיון הלאומי בר"ג, עד שעברה בקביעות לבלומפילד, שבשונה מאצטדיון ר"ג, תמיד היה אהוב על קהל האוהדים, גם כשהכיל יציעי בטון ב-90 אחוז משטח האצטדיון.
בהתאחדות לכדורגל, שחוכרת לאורך עשרות שנים את אצטדיון ר"ג מעיריית ר"ג, יודעים עד כמה האצטדיון הלאומי נחשב למאוס ושנוא על אוהדי הכדורגל בארץ. לא במקרה לא עשו מאמצים בהתאחדות בעשור האחרון לשמר אותו כאצטדיון הבית של הנבחרת הלאומית, שעברה לארח את משחקיה בבלומפילד, טדי וסמי עופר. למרות זאת, כמעט מדי שנה ממשיכה ההתאחדות לכדורגל לנתב את רוב משחקי חצאי הגמר וגמר הגביע במחלקות הנוער לאצטדיון שקהל הישראלי סולד ממנו. משטח הדשא אמנם מתוחזק בצורה מצוינת, אבל לזרוק לשם ילדים בני 11-12 ואפילו בוגרים יותר, שרגילים לשחק במגרשים צרי מידות? ומה עם הקהל? לא מגיע לקהל להיות קרוב לכר הדשא? לא מגיע לקהל יציע נוח במקום יציע שבו השמש קופחת ומעיקה בשעות הבוקר? והנוף? למי בדיוק זה עושה נעים בעיניים להשקיף על רבבות כסאות ריקים? למי בדיוק זה עושה אנרגיה טובה להיות במדבר כדורגל? בשבוע האחרון מזג האוויר היה שרבי וביום חמישי אובך כבד שרר משעות הבוקר ועד שעות אחה"צ. אותה התאחדות, שממהרת לבטל משחקים כשמזג האוויר גשום וסוער, מבחינתה זה היה בסדר לשחק בתנאים כאלה.
בעונה שעברה ההתאחדות לכדורגל העבירה חלק מהמשחקים לאצטדיונים קומפקטיים בלוד, ראשל"צ ונס ציונה. האווירה הייתה מצוינת, הקהל והשחקנים נהנו. בעונה הזו הוחלט לקיים את המשחקים באצטדיון ר"ג, אך שבוע לאחר מכן, הגיעה הודעה משמחת מההתאחדות, שהמשחקים יועברו לאור יהודה (סינטטי), רמת השרון ונס ציונה. שמחנו, אפילו פרגנתי בכתבה על הקשיבות של ההתאחדות, אך כמובן שהשמחה הייתה מוקדמת כי לאחר כמה ימים הגיעה הודעה שהמשחקים חוזרים לר"ג.
גביעים ומדליות למסיבת הסיום, כבר הזמנתם? מוזמנים להסתכל בסרטון הבא ולהתרשם מחברת צחובוי - החברה הותיקה והמקצועית ביותר בארץ לייצור גביעים ומדליות. לכניסה לאתר האינטרנט של צחובוי, לחצו כאן
בהתאחדות טענו, שצפוי מזג אוויר שרבי, לא יהיה נכון לשחק במגרש סינטטי באור יהודה. אם כך, למה לא לשחק באצטדיונים ברמת השרון וראשל"צ? שם משטח הדשא רגיל. למה לקיים משחקים בשעות הבוקר והצוהריים ולא רק בשעות אחה"צ ולפנות ערב? למה לא לשחק באצטדיונים נוספים, שקרוב לוודאי היו שמחים בעיריות המחזיקות אותן לאפשר שימוש במחירים סמליים? אצטדיון שכונת התקווה בת"א לאחרונה סיים הליך שיפוץ, האצטדיונים בלוד וברמלה הם אצטדיונים מצוינים, בחדרה נחנך מתחם עם שני מגרשים מצוינים וטריבונות המכילות מאות מקומות. אבל עזבו, אפשר להשאיר גם במשפחה ולקיים משחקים במגרשי בית הנבחרות בקיבוץ שפיים, שאירחו לפני עשור משחקי גביע.
ההתאחדות לכדורגל לא צריכה אותי כדי לדעת כמה פוטנציאל מסחרי קיים באירועים מאורגנים היטב. אם משחקי חצאי הגמר היו נערכים באצטדיונים קומפקטיים וההתאחדות לכדורגל הייתה דואגת להפנינג לקהל ולהפעלות, היא הייתה יכולה לגייס הכנסות רבות מנותני חסויות ומפרסמים, שקרוב לוודאי היו מכסים את העלויות ואפילו מאפשרים להתאחדות לכדורגל להעשיר את קופתה. כולם היו יוצאים נשכרים מזה ונהנים מהחוויה. במקום זה, קיבלנו השבוע משחקים שנערכו בלוקיישן הכי לא מתאים לכדורגל בגזרת מחלקות הנוער, באווירה שהיא הכי לא כייפית בכדורגל. נותר רק לקוות, שההתאחדות לא תאריך את הטעות ומשחקי הגמר ייערכו באצטדיונים מתאימים ובאווירת קרנבל כפי שקבוצות ישראליות רבות חוו באירופה טורנירים בינלאומיים בהם נטלו חלק.
